מרכז מסחרי בכניסה לנצרת (2006) בע"מ נ' סלימאן

החלטה

לפני בקשת התובעת למתן פסק דין לפינוי מושכר לאור הצהרה בשם הנתבע במהלך הדיון מיום 31/05/11 (להלן: הבקשה).

בין היתר נטען בבקשה כי בישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ביום 31/05/11 הודיע ב"כ הנתבע כי בכוונת הנתבע להגיש בקשת רשות ערעור על החלטות ביניים שניתנו בתיק זה, ולאור זאת ביקש לדחות את ישיבת ההוכחות שאמורה הייתה להתקיים באותו יום ואף הוסיף והצהיר לפרוטוקול כי ככל שתדחה הבר"ע על ידי ביהמ"ש המחוזי וביהמ"ש העליון יסכים הנתבע לפינוי מיידי של המושכר.

על סמך הצהרות בא כח הנתבע החליט ביהמ"ש שלא לשמוע את העדים והורה על דחיית ישיבת ההוכחות.

עוד נטען בבקשה שעל אף ההצהרות, בר"ע לא הוגשה בתוך הזמן שנקצב לשם כך, ויש מקום ליתן פסק דין לפינוי מושכר על יסוד התובענה.

הנתבע הגיש תגובה לבקשה ועתר לדחייתה תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט "עונשיות גבוהות" הן לנתבע והן לאוצר המדינה;

נטען בתגובה, בין היתר, כי התובעת מטעה את ביהמ"ש, ואף הגישה היא עצמה בקשת רשות ערעור, שסיכלה את הגשת בקשת רשות ערעור מטעמו שלו שכן לשיטתו לו נתקבלה בקשת רשות הערעור של התובעת לא הייתה משמעות מעשית לבקשת רשות הערעור שהוא התכוון להגיש (שעניינה החלטות בעניין עיון מסמכים, זימון עדים והגשת חוו"ד מומחה).

בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי התובעת נדחתה על ידי ביהמ"ש המחוזי.

בנסיבות אלה מציין הנתבע שיאלץ לנהל את ההוכחות תוך שזכותו להליך הוגן נפגעה פגיעה של ממש.

לאחר שעיינתי הן בבקשה, הן בתגובה חזרתי ועיינתי בפרוטוקול הדיון מיום 31/05/11 אני מחליט כדלקמן:

אכן, ישיבת יום 31/05/11 הייתה קבועה לשמיעת הוכחות.

בשל הצהרת ב"כ הנתבע כי מרשו יסכים לפנות את הנכס ללא דיחוי, עיכבתי את שמיעת ההוכחות עד לאחר החלטת ביהמ"ש המחוזי במסגרת הבר"ע שקצבתי אף זמן להגשתה, תוך הנחה שעניין זה יחסוך זמן רב וכן הוצאות נוספות לצדדים.

אין חולק שהנתבע לא הגיש, מטעמיו הוא, את בקשת רשות ערעור, עד להגשת התגובה.

אודה ולא אבוש, לא ירדתי לסוף דעתו של הנתבע כי הגשת בר"ע על ידי צד אחד מסכלת הגשת בר"ע על ידי צד אחר; אין קשר בין השניים, ניתן היה להגיש בקשות מקבילות ונפרדות, במידת הצורך אף לבקש לאחד את הדיון ב-2 הבר"עות, ובית המשפט המחוזי היה דן בהן.

גם אם הייתי יכול לראות באמור בתגובה ממנה ניתן ללמוד כי לאור הערת ביהמ"ש המחוזי, במסגרת החלטתו לדחות את הבר"ע שהגישה התובעת, כי רצוי להמנע מהעמסת עבודה מיותרת על ידי המערכת בהגשת בקשות רשות ערעור מיותרות, בחר שלא להגיש את אותה בר"ע (כאמור הודיע שיגיש), הרי החלטת ביהמ"ש המחוזי הנ"ל ניתנה רק ביום 17/06/11, לאחר המועד שקצבתי להגשת הבר"ע על ידי הנתבע, כך שממילא הערת ביהמ"ש המחוזי לא הייתה יכולה להיות שיקול כלשהו במסגרת שיקולים של הנתבע.

טעם אמיתי ושל ממש בתגובת הנתבע - אין.

נדמה שהתנהלותו של הנתבע במסגרת תיק זה, שהינו תובענה לפינוי מושכר על פי הוראות פרק ט"ז 4 לתקנות סד"א, גורמת להתמשכות ההליך הרבה מעל לנדרש ונועדה לדחות את מתן ההכרעה לגופו של עניין למועדים רחוקים ככל הניתן.

לפנים משורת הדין, ועל מנת לאפשר לנתבע להעלות טענותיו במסגרת הליך ההוכחות, שנדחה כאמור בשל הצהרת בא כוחו, אני קובע כי כתנאי לשמיעת ההוכחות ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בגין ביטול ישיבת ההוכחות בסך כולל של 20,000 ₪.

כמו כן ובנוסף, יפקיד עד ליום 14/08/11 בידיו הנאמנות של ב"כ התובעת דמי שכירות לתקופה שבין 01/06/11 ועד ליום 31/10/11 (זו התקופה שממועד ישיבת ההוכחות שנדחתה כאמור ועד למועד ההוכחות הנדחה).

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.